תקציר מעבודת מחקר בנושא "חברי הכנסת כצרכני מידע"
|
מטרתה העיקרית של עבודה זו הייתה לחקור את אופן השימוש במידע על ידי חברי הכנסת מאז כינונה ב-1949 ועד לאחרונה, תקופה של למעלה מחמישים שנה. בפרק הראשון של העבודה בדקנו את אמצעי המידע שהעמידה הכנסת מאז כינונה ועד היום לרשות חברי הבית. בפרק השני בדקנו באורח מדגמי את אזכורי המידע של המשתתפים בדיוני המליאה בשבוע אופייני של המושב השני של שבע כנסות. בפרק השלישי בחנו באורח מדגמי את השימוש במידע בוועדה ייצוגית, היא ועדת הפנים במהלך מושב של אותן שבע כנסות.
תקציר מעבודת מחקר בנושא "חברי הכנסת כצרכני מידע"
מאת ד"ר רבקה מרקוס [1]
מטרתה העיקרית של עבודה זו הייתה לחקור את אופן השימוש במידע על ידי חברי הכנסת מאז כינונה ב-1949 ועד לאחרונה, תקופה של למעלה מחמישים שנה. בפרק הראשון של העבודה בדקנו את אמצעי המידע שהעמידה הכנסת מאז כינונה ועד היום לרשות חברי הבית. בפרק השני בדקנו באורח מדגמי את אזכורי המידע של המשתתפים בדיוני המליאה בשבוע אופייני של המושב השני של שבע כנסות. בפרק השלישי בחנו באורח מדגמי את השימוש במידע בוועדה ייצוגית, היא ועדת הפנים במהלך מושב של אותן שבע כנסות.
שלוש קבוצות משתנים עיקריות הנחו אותנו בבחינת הנושאים הללו. גורם הזמן (התקופה) – כלומר ההתפתחות הכרונולוגית של אמצעי המידע והשימוש בהם; גורם סוג הפעילות – כלומר בחינת הקשר בין מסגרת הפעילות וסוג הפעילות ובין זיקת חברי הכנסת לסוגי מקורות שונים; גורם הרקע האישי – כלומר בחינת הקשר בין מאפייני הרקע האישיים של חברי הכנסת ובין זיקתם לסוגי המקורות שנבחנו.
הגורם התקופתי השפיע על אופי עבודת המליאה. בכנסות הראשונות הושם דגש על עיצוב המשפט הפוזיטיבי של המדינה החדשה. ואכן אף על סמך המדגם שנבדק קרוב לשישים אחוז מהפעילות בשתי הכנסות הוקדש לענייני חקיקה. בכנסות מאוחרות יותר הלך ובלט יותר ביותר עניין השאילתות, אך הן צומצמו בסופו של דבר באמצעים תקנוניים. בכנסות המאוחרות בולט חלקם של דיונים ופעילויות אחרות, תוך שהמשקל היחסי של השאילתות יורד.
למרות העלייה במספר הנאומים בצד ריבוי מקורות המידע וגיוונם במהלך השנים לא נמצא הבדל סטטיסטי מובהק בשיעור ציטוטי המקורות בכנסות השונות. בלמעלה ממחצית מהנאומים נמצא ציטוט אחד בלבד, בכ-40% מהנאומים אוזכרו שני מקורות או יותר. בפחות מעשרה אחוז מהנאומים לא אוזכר אף מקור. מבחינת רמת הדיוק של הציטוטים נמצא כי חלה הרעה במהלך השנים. אם כי גם בכנסת הראשונה – הבולטת לטובה – רק כמחצית מהציטוטים היו מדויקים.
הממצאים מצביעים בצורה מובהקת גם על השינוי המשמעותי שחל בעבודת הועדות לאורך השנים. אם הכנסות הראשונות אופיינו ע"י מיעוט מוזמנים, כאשר רב המוזמנים ייצגו את הדרג הפוליטי (והדרג הבכיר) של הרשות המבצעת. הרי שבכנסות האחרונות עלה מספר המוזמנים באופן משמעותי, כאשר חלק ניכר מן המוזמנים מייצג גורמים חוץ-מערכתיים. המערכות השלטוניות מיוצגות ברובן ע"י הדרג המקצועי ופחות ע"י הדרג הפוליטי. לעומת זאת נמצאה ירידה משמעותית בין מספר חברי הכנסת המשתתפים בדיוני הוועדה.
הממצא הבולט ביותר הנוגע לסוג המקורות בהם נעשה שימוש בעבודת המליאה נוגע לבכירות הנואמים. יהא המשתנה על פיו תיבדק הבכירות אשר יהא, ככל שמעמד הנואם בכיר יותר הוא נוטה לשימוש רב יותר במקורות פנים-מערכתיים, בעוד שככל שמעמד הנואם נמוך יותר רב השימוש במקורות חוץ-מערכתיים.
בבחינת עבודת הועדות קשה יותר לעמוד על ההבדלים בין חברי הכנסת כפרטים, בין היתר בשל המאזן שנזכר לעיל בין שיעור המוזמנים לשיעור החברים. כאן הושם הדגש על אופי המוזמנים לדיוני הועדה. בולט חלקם הרב של אנשי הרשות המבצעת והמשפטנים בפעילויות החקיקה הראשית וחקיקת המשנה. חלקם של גורמים חוץ-מערכתיים רב מאוד בבחינת כלל הפעילויות.
בעבודה הראינו כי השפעת שלושת סוגי הגורמים שבדקנו – גורם הזמן, גורם מסגרת הפעילות וסוגה, וגורם מאפייני הרקע האישיים הוא אינטראקטיבי. כך, גורם הזמן משפיע יותר על הקף המוזמנים בועדות, אך לא על הקף הציטוטים. גורם מאפייני הרקע בולט בעבודת המליאה יותר משיש לו ביטוי בעבודת הועדות. דיוני החקיקה בועדות מגבירים את מספר המוזמנים אף כשמנוטרל גורם הזמן והדבר בולט יותר באשר למוזמנים שהם משפטנים ואנשי הרשות המבצעת.
דומה כי חלק גדול מן הממצאים עליהם הצבענו לא נבחנו כלל בהקשר הישראלי ורק מיעוטם נבחן בהקשרים אחרים. עם זאת, אין לראות במחקר הנוכחי אלא פתח למחקרים נוספים. בין היתר דומה כי במחקרים נוספים ראוי לבחון, בין היתר, את השאלות הבאות: באיזו מידה הממצאים לגבי הכנסת דומים למאפייני השימוש במקורות בפרלמנטים דמוקרטיים אחרים? כיצד משפיע השימוש במקורות על קבלת ההחלטות במשטרים הפרלמנטרים? הייתכן שלשימוש במקורות השפעה רב-שלבית (בדומה לדרך השכנוע הדו-שלבית של הקומוניקציה והתעמולה בבחירות)? מהם קווי הדמיון בין השימוש במקורות והשפעת השימוש במקורות בפרלמנטים ובארגונים אחרים? האם שימוש בכלים נוספים – כגון כלים מתחום הפסיכולוגיה החברתית והפסיכולוגיה הקוגניטיבית – מאפשר פיתוח של "מטה-תיאוריה" בנושא הקשר מקורות מידע – קבלת החלטות? כל אלה שאלות מרתקות הטעונות ברור, בעבודה הנוכחית אין אם כן אלא כדי לספר גירוי ראשוני למחקרים נוספים בכיוונים רבים, חשובים ומגוונים.
[1] מנהלת ארכיון הכנסת ואחראית לרשומות בהדרכת פרופסור אברהם דיסקין
