עיטורים וצל"שים במלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום הכיפורים היו מספר לא קטן של אירועי גבורה שנמנע מהם להיות מוכרזים כעיטורים או ציונים לשבח. מצבים אילו להערכתי נובעים מתפיסה מוטעית של מפקדים את מהות העיטור או הצל"ש. להלן כמה דוגמאות:

1.     תפקיד המפקד להמליץ, לא להחליט

הענקת עיטור או צל"ש נעשית לאחר שמוגשת המלצה של מפקד למפקדה ממונה. קיימת וועדת מטכ"לית לדיונים על עיטורים וצל"ש רמטכ"ל וקיימת וועדה פיקודית להענקה של צל"שים עד לרמת צל"ש אלוף. במלחמת יום הכיפורים היו  מפקדים שלקחו לעצמם את התפקיד של הוועדה לבחינת עיטורים בעוד שתפקידם היה להמליץ על מעשה גבורה שקרה בתחום אחריותם ולא לקבל החלטה על זכאות העיטור או הצל"ש. הדרך הראויה היא שמפקד אשר נחשף למעשה גבורה של חייל מיחידתו יגיש המלצה לוועדה הרלוונטית מבלי להחליט לגבי רמת הצל"ש, ההחלטה אם מעשה הגבורה יזכה בצל"ש ואם כן באיזו רמה היא ההחלטה של הוועדה ולא של המפקד.

2.     מעשה גבורה שווה מוות

מפקדים החליטו שראויים לצל"ש רק חיילים שנפלו בעת ביצוע מעשה הגבורה. זו תפישה מעוותת ראשית כי ישנם לא מעט חיילים שביצעו מעשה גבורה ולשמחת כולנו נותרו בחיים. שנית לא כל מי שנפל בקרב ביצע מעשה גבורה חריג ושלישית, מפקדים נדרשים להמליץ על מעשה גבורה שקרה בתחום אחריותם מבלי קשר לתוצאות המעשה כולל על שלמותו הפיזית או הנפשית של מבצע המעשה.

3.     התניה

היו מפקדים שהיתנו את מתן ההמלצה בכך שתתקבל עמדתם בתנאים מסוימים, לדוגמא: כל הכתה או כל הצוות יקבלו צל"ש אחרת לא תוגש המלצה על אף אחד. אירוע כזה קרה במלחמת העצמאות בהם התנתה מפקדת חיל הים מתן המלצות לאות הצטיינות רק אם כל המומלצים שהיו צוות לחימה משותף יקבלו את האות. במקרה זה ההתניה לא התקבלה וככה ראוי שיהיה גם בעתיד.

יש לזכור שהמלצות לציון לשבח בגין מעשה גבורה שלא ניתנות בזמן, ברוב המקרים לא ניתנות להגשה במועד מאוחר יותר. דווקא במלחמת יום הכיפורים קיימות דוגמאות רבות בהם לא הוגשו המלצות מסיבות שונות והמערכת הצבאית מנעה הגשה מאוחרת של המלצה. אי מתן המלצה ובזמן פוגעת גם בחיילים עצמם, גם במורשת הקרב של הצבא ומייצרת תסכול ארוך שנים ולא מוצדק אצל לוחמים רבים שחלקם מן הסתם ביצעו מעשה גבורה ראוי.

 למאמר המלא ראה קובץ למטה...

מצגת ההרצאה: