כאן התחנה ניר גלים
|
יהודים בקרונות משא
מגרמניה לחצר בית העדות במושב ניר גלים. שורדי שואה צפו בקרון מגיע אליהם הביתה ואף עין לא נותרה יבשה: "אני מביט בקרון, דומע ואומר בקול רם - והגדת לבנך". איריס ליפשיץ־קליגר פגשה את הניצולים ובתוכם אליעזר שמעוני שהיה יחד עם אביה נח קליגר ז"ל בקרון דומה, שותפי גורל לסיפור המצמרר על הקדיש ברכבת
וכך זה נשמע הפעם מפיו של אליעזר, הנער מאותו קרון גיהינום: "העמיסו הרבה אנשים מעבר למה שיכול היה להכיל הקרון. אנשים התחילו לדחוף, רצו יותר מרחב. אני לא מדבר חלילה על לשבת, לעמוד רצינו. החלשים שוב שילמו את המחיר ונפלו מהדחיפות. הם פשוט לא יכלו לעמוד בזה ומתו אחד אחרי השני. את המתים לא פינו מהקרון. אנחנו שמנו את הגוויות סביב הדופן של הקרון וזה שימש אותנו כספסלים. זה פינה קצת מקום, וככה נסענו עם המתים במשך ימים לכל אורך הדרך. אני תהיתי הרבה זמן אם זה נכון מה שאני זוכר. בלב שלי תמיד ידעתי שזה היה נכון אבל הדחקתי. לא יכולתי להאמין בדבר שחווינו בקרונות האלה שהיה איום ונורא. עד שלפני כמה שנים אביך, העיתונאי שכה הערכתי, ושהתברר לי שהיה איתנו באותה רכבת, העז ופירסם זאת במאמרים שלו".
