אותות הגבורה האבודים ממלחמת העצמאות

סמל אות גיבור ישראל

מלחמת העצמאות פרצה ב 30- בנובמבר 1947 והסתיימה ב 17- ביולי 1949 . בסיום המלחמה נמנו כ- 6,000 חללים מתוך אוכלוסייה של כ 600- אלף איש. המלחמה נמשכה למעלה משנה וחצי, ומספר החללים הגדול הן באופן יחסי להיקף האוכלוסייה והן במספר מוחלט מול כלל מלחמות ישראל מציב אותה כמלחמה הקשה ביותר שידעה המדינה מאז הקמתה. חירוף הנפש של חיילי צה"ל ועוז רוחם, לצד העמידה האיתנה של האזרחים, הם מהסיבות העיקריות לניצחון בסופה של המלחמה ולכך שמדינת ישראל הייתה לעובדה קיימת. כידוע, בסיום מלחמת השחרור הוענקו שנים-עשר עיטורי גבורה לחיילי צה"ל; ידועה פחות העובדה, שמספר קטן זה של עיטורים הוענק בהוראה של דוד בן-גוריון. בכך הוא התעלם מעבודתן של שתי ועדות צה"ליות רשמיות, אשר המליצו לאחר עבודת מיון מעמיקה על כ 1,200- אותות גבורה ברמות השונות מתוך מספר גדול בהרבה של המלצות שהן דחו. בן-גוריון חשש מזילוּת האותות ולכן הכתיב מספר קטן עשרת מונים ממספר ההמלצות שאושרו על ידי הוועדה המטכ"לית תוך פגיעה בלוחמים ובבני משפחותיהם, אשר מעשי גבורתם נשכחו מההיסטוריה ומהמורשת של מדינת ישראל. מטרת המחקר הינה לחשוף את עובדת קיומן של שתי ועדות ושל 1,200 מועמדים ומועמדות, שלא זכו לאות גבורה על אף שהומלצו.